<h1>ראב"ן — סוף שבועות</h1>
<h2>דף טז.</h2>
מה שפרשתי בסוף פרק מי שמת בב"ב [קנ"ט.] דקשיא אהא דשלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת וכו' וקשיא עלה מה שאירש מאבא (היום) מכור לך לא אמר כלום [ב"מ ט"ז.], כשהגיע פירושי ליד חתני ר' יואל בריגשבורק הורה הרב ר' יצחק והראה לו שכך היה פירושו כתובה בידו. אבל הרב ר' אפרים פירשה בעניין אחר ואמר דאע"ג דדינא הכי ואינה מכירה מיהו ה"מ היכי דחזר בו אבל כל זמן שלא חזר בו הבן מכירתו מכירה מסברא היה לו ללוקח להיות במקומו ואעפי"כ הבן יוציא מיד הלקוחות והוא יורש מכח אביו ואביו לא חזר בו והבן חזר בו, דה"נ גבי דמים דקאמר מר קשה הוא דחזר בלא דמים מיהו הדין הוא כך שהבן אינו חייב במה שאכל אביו ואפילו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם כ"ש הא דאין זו לא מלוה בשטר ולא מלוה בעל פה ובדין הוא דאין הבנים חייבים לשלם (ואע"פ שפירש) [ואעפי"כ פירש] הרב דקשה הוא בדיני ממונות כ"ש על הנכסים עצמן נוכל להקשות הואיל ואביו לא חזר בו מן המכירה מסברא הוא לוקח תחתיו ובנו מכחו חוזר בו דכל זמן שהאב לא חזר בו מכירתו מכירה, ועוד דמשמע לפרש מת האב ואח"כ מת הבן ובאו ליד בן ולא חזר בו ואפ"ה הבן חוזר בו וזהו קשה, ואפילו [נימא] כפירוש הרב דסבירא ליה [דמיירי ב]מת הבן בחיי אביו ולא חזר בו (ו)אפילו הכי קשה למה חוזר בו. ואין נ"ל תירוצו, דאם היה שינוייה בברייתא מה שאירש מאבא מכור לך יכול לחזור בו אז היה תירוצו תירוץ דכיון דהאב לא חזר בו הבן האיך יכול לחזור בו, אבל השתא דהברייתא שנוייה מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום משמע דהמכירה בטילה לגמרי ואינה מכירה וכיון דאינו מכירה יכול הבן להוציא ואין זה קשה בדיני ממונות, ולהכי צריך לפרושי כאשר פרשתי שהקושיות על הדמים הוא שמוציא בלא דמים. ומה שהקשה על פירוש זה מהגוזל ומאכיל את בניו וכו' ומן מלוה ע"פ שאין היורש משלם כלום, התם לא תפס הנגזל והמלוה כלום משל גזול ומשל לווה, אבל הכא מדקתני הבן מוציא מיד הלקוחות משמע דהלקוחות תפיסי מה שקנו ואפ"ה מוציא מידו בלא דמים, וזהו קשה דאלו גבי נגזל ומלוה אי תפיסי לא היה מוציא מידם.
<h2>דף צז:</h2>
בשניהם חשודין [מ"ז.] תני רב נחמן ר' יוסי אומר יחלוקו ור' יוסי נימוקו עמו והילכתא כוותיה לגבי דרבי מאיר ועבד רב נחמן עובדא כוותיה יחלוקו אלמא הכי הילכתא וכן פסק רבינו האיי זצ"ל. וכן ביתומים מן היתומים אמר רב נחמן יחלוקו, דאמר רב נחמן [מ"ח.] אי איתה לדרב ושמואל איתה וכו', ופריך אי איתה איתה והאמר רב יוסף עבד רב נחמן עובדא יחלוקו, בשניהם חשודין דלא מצי אישתבועי מפני חשידותן, יתומים מן היתומים נמי כיון דלא מצי אישתבועי מפני יתומים יחלוקו, ומשני לדבריו דר' אמי קאמר וליה לא ס"ל אלא יחלוקו. והכי קיימא לן כרב נחמן דהילכתא כוותיה בדיני, ועוד דמספקא לתלמודא אי הילכתא כרב ושמואל ביתומים מן היתומים אי כרבי אלעזר ואמרו האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד כר' אלעזר עבד, וכיון דמספקא היכי הילכתא הוי כי מוטל בספק וחולקין. וכי א"ר נחמן יחלוקו ה"מ בהני תרתי עובדי דאין נפסלין מחמת טענותן אלא מפני חשידותן ויתומותן, אבל הנפסל מחמת טענתו כגון נסכא דר' אבא דלא מצי משתבע שהודה לעד ושכנגדו לאו בר שבועה הוא דלא צריך והא מודה ליה והוי כמו שניהן חשודין לא אמר רב נחמן יחלוקו אלא כר' אבא סבירא ליה וכיון דחייב עצמו שבועה בטענתו ואינו יכול לישבע משלם ושקיל שכנגדו בלא שבועה, דאמר אביי בפרק שבועת העדות [ל"ב.] הכל מודים במשביע עד אחד דר' אבא שהוא חייב דהא אי הוה (איתומים סהדי) [אתי ומסהיד] הוה האי שקיל בלא שבועה דאי בשבועה מצי העד למימר ומי יימר דמשתבעת כדאמר גבי שכנגדו חשוד על השבועה, מדקאמר הכל מודים ש"מ דרב נחמן וכולהו אמוראי אית להו דר' אבא. וכן בפ' השואל בב"מ [צ"ז:] מקשינן לר"נ ממתני' והלה אומר אינו יודע חייב דרב נחמן אמר פטור, ומשני כדאמר רב נחמן שיש עסק שבועה ביניהן וכו' והיכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי (כלום) אלא נ' והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ומדשני רב נחמן התם מתוך שאינו יכול לישבע משלם ש"מ דמשלם הכל ולא בחלוקה, ומדלא אמר לא רבא ולא רב נחמן ושכנגדו ישבע ש"מ דבלא שבועה שקיל, כי לא תיקנו חכמים שבועה לשכנגדו אלא לחשודים דשכיחי אבל נפסלו בטענותיהם דלא שכיחי דכל אדם נזהר בטענותיו לא עבדו תקנתא. וכן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ועד אחד מעידו שהוא חייב לו, מתוך שאינו יכול לישבע להכחיש את העד שהרי אמר איני יודע משלם בלא שבועה שכנגדו דהא נפסל בטענתו הוא.
